נוסח אשכנז הוא הבסיס שממנו צמחה מודעת האבל הישראלית המוכרת: לשון מאופקת, ז״ל אחרי שם הנפטר, ת.נ.צ.ב.ה בסיום, ותאריך עברי שעל פיו יצוין היארצייט מדי שנה. בעמוד הזה ריכזנו את מאפייני הנוסח ומנהגי האבלות האשכנזיים המשתקפים בו, יחד עם שש דוגמאות מלאות - כל אחת נפתחת בלחיצה במחולל המודעות החינמי להשלמת הפרטים ולהורדה.
ההבחנה ״אשכנזי״ אינה הבחנה של דתיות: גם משפחות מסורתיות וחילוניות ממוצא אשכנזי משתמשות באותו מבנה, עם או בלי בס״ד ות.נ.צ.ב.ה. למודעה ללא יסודות דתיים כלל ראו את הנוסח החילוני, ולנוסח המוקפד של הציבור החרדי - את הנוסח החרדי.
פתיחה (״בצער רב ובלב כאוב…״); מילות הקרבה (״אבינו וסבנו היקר״ - נוסחים לפי קרבה ריכזנו בעמוד נוסח להורה ובעמוד נוסח לבן או בת זוג); השם עם ז״ל; תאריך הפטירה - עברי ולועזי; פרטי ההלוויה; פרטי השבעה; ת.נ.צ.ב.ה. מודעות רבות מוסיפות שורה על אזכרת השלושים. שמרו על שש עד שמונה שורות - האיפוק הוא חלק מהמסורת.
הפרטים בסוגריים המרובעים הם שדות להחלפה. לחיצה על הקישור שמתחת לכל דוגמה פותחת את המחולל עם נוסח הפתיחה הנבחר.
בס״ד
בצער רב ובלב כאוב אנו מודיעים על פטירתו של
אבינו וסבנו היקר
[שם הנפטר] ז״ל
הלוויה תתקיים ביום [יום] בשעה [שעה] בבית העלמין [מקום]
שבעה בבית המשפחה, [כתובת]
ת.נ.צ.ב.ה.
המבנה האשכנזי המקובל: לשון מאופקת, ז״ל אחרי השם, ת.נ.צ.ב.ה בסיום. משפחות שאינן דתיות משמיטות את הבס״ד.
להשתמש בנוסח הזה במחולל ›בס״ד
בצער רב אנו מודיעים על פטירתה של
אמנו וסבתנו היקרה
[שם הנפטרת] ז״ל
נלב״ע [תאריך עברי], [תאריך לועזי]
הלוויה תתקיים ביום [יום] בשעה [שעה] בבית העלמין [מקום]
ת.נ.צ.ב.ה.
ציון התאריך העברי חשוב במסורת אשכנז במיוחד: הוא קובע את מועד היארצייט - יום השנה - לדורות.
להשתמש בנוסח הזה במחולל ›בס״ד
בצער ובהכרת תודה על חיים ארוכים אנו מודיעים
כי הלך לעולמו בשיבה טובה
אבינו, סבנו וסב־סבנו היקר
[שם הנפטר] ז״ל
פרטי ההלוויה והשבעה: [פרטים]
ת.נ.צ.ב.ה.
״בשיבה טובה״ - לשון המקרא לפטירה בזקנה מופלגת - מקובל כשנפרדים ממי שזכה לאריכות ימים ולדורות של צאצאים.
להשתמש בנוסח הזה במחולל ›בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של
בעלי, אבינו וסבנו
[שם הנפטר] ז״ל
הלוויה: יום [יום], [שעה], בית העלמין [מקום]
שבעה: [כתובת]
המשפחה
האיפוק הוא סימן ההיכר של נוסח אשכנז: בלי תארים מליציים, רק העובדות ומילות הקרבה. נוסח כזה מתאים גם למשפחות מסורתיות וחילוניות.
להשתמש בנוסח הזה במחולל ›בס״ד
ברגשי צער וכאב אנו מודיעים על הסתלקותו של
אבינו ומורנו, מרביץ תורה ברבים
הרב [שם הנפטר] זצ״ל
הלוויה תצא ביום [יום] בשעה [שעה] מ[מקום]
ת.נ.צ.ב.ה.
זצ״ל (זכר צדיק לברכה) שמור במסורת לרבנים, לתלמידי חכמים ולצדיקים. לשאר הנפטרים כותבים ז״ל.
להשתמש בנוסח הזה במחולל ›בס״ד
בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של
אחינו היקר
[שם הנפטר] ז״ל
הלוויה תתקיים ביום [יום] בשעה [שעה] בבית העלמין [מקום]
אזכרה ועלייה לקבר תתקיים במלאת השלושים - פרטים יפורסמו בנפרד
ת.נ.צ.ב.ה.
במנהגי אשכנז האזכרות נערכות לרוב ביום, בעלייה לקבר - בתום השבעה, בשלושים וביום השנה. רבים מציינים זאת כבר במודעת האבל.
להשתמש בנוסח הזה במחולל ›המחולל מוסיף תאריך עברי אוטומטית, מציע פתיחים מסורתיים ומפיק מודעה מוכנה להדפסה ולשיתוף - ללא תשלום וללא הרשמה. את מועד היארצייט לשנים הבאות תמצאו במחשבון יום השנה.
ז״ל (זיכרונו/ה לברכה) היא התוספת המקובלת לכל נפטר ונפטרת. זצ״ל (זכר צדיק לברכה) שמורה במסורת לרבנים, לתלמידי חכמים ולמי שנודע בצדקותו. אם אינכם בטוחים - ז״ל מתאים תמיד ואינו גורע מכבוד איש. המנהגים משתנים בין קהילות, ובמקרה של רב או אדם ציבורי כדאי לשאול את בני הקהילה.
יארצייט (ביידיש: ״זמן השנה״) הוא יום השנה לפטירה לפי התאריך העברי. במנהג אשכנז מדליקים בו נר נשמה, אומרים קדיש ועולים לקבר. מכיוון שהשנה העברית אינה חופפת ללועזית, התאריך הלועזי משתנה משנה לשנה - מחשבון יום השנה שלנו מחשב את המועד המדויק לשנים הבאות.
המנהגים משתנים: יש קהילות אשכנזיות שנוהגות להקים את המצבה בתום השלושים, ויש הנוהגות להמתין עד תום שנים־עשר חודש. גילוי המצבה מלווה לרוב באזכרה קצרה ליד הקבר - פרקי תהילים, אל מלא רחמים וקדיש. התייעצו עם רב הקהילה ועם החברה קדישא המקומית.
בעיקרון המבנה דומה - פתיחה, קרבה, שם, פרטי הלוויה ושבעה - אך הלשון שונה: בנוסח אשכנז רווחים ז״ל וזצ״ל, ובנוסח ספרד ״מנוחתו עדן״ ו־ע״ה לצד ציון שם האם. גם מועדי האזכרות שונים: באשכנז נהוגה עלייה לקבר ביום, ובקהילות ספרדיות רבות נערך לימוד בערב - ליל השבעה וליל השלושים. המנהגים משתנים בין קהילות - אלה קווים כלליים בלבד.