אל מלא רחמים - הנוסח המלא

בארבעה מעמדים עיקריים: בהלוויה לפני הקבורה או מיד אחריה; באזכרות - שבעה, שלושים, סיום אחד־עשר חודש ויום השנה - בדרך כלל ליד הקבר; בתפילת יזכור בבית הכנסת בארבעה מועדים בשנה (יום כיפור, שמיני עצרת, שביעי של פסח ושבועות); ובימי זיכרון ממלכתיים וטקסים ציבוריים. בחלק מהקהילות נאמרת התפילה גם בשבת שלפני יום השנה, לאחר קריאת התורה.

לא חובה. בניגוד לקדיש, אל מלא רחמים אינה דורשת מניין, וכל אדם רשאי לאומרה - גם ביחיד, ליד הקבר או בבית. עם זאת, במעמדים ציבוריים נהוג שחזן או אדם היודע את המנגינה המסורתית אומר אותה, מפני שהאמירה המסולסלת היא חלק מעוצמת המעמד. בהלוויות אומר אותה בדרך כלל נציג החברה קדישא.

בתפילות עבור הנשמה - אל מלא רחמים, מי שברך לחולה - רווח המנהג להזכיר את האדם בשם אמו (״פלוני בן רחל״), בהסתמך על הפסוק בתהלים ״אני עבדך בן אמתך״. עם זאת, יש קהילות שנוהגות דווקא בשם האב, כפי שמופיע במצבות ובמסמכים רשמיים. שני המנהגים קיימים - נהגו כמנהג משפחתכם, ובספק התייעצו עם רב.

הקדיש הוא שבח לאל שאינו מזכיר את הנפטר כלל, נאמר בארמית, דורש מניין ונאמר על ידי האבלים מדי יום במשך אחד־עשר חודשים. אל מלא רחמים היא תפילה בעברית הממוקדת בנשמת הנפטר המוזכר בשמו, אינה דורשת מניין, ונאמרת במעמדים מסוימים - הלוויה, אזכרות ויזכור. שתי התפילות משלימות זו את זו במסורת ההנצחה היהודית.