מודעת אזכרה לתום השבעה

השבעה - רקע קצר

שבעת ימי האבלות נמנים מיום הקבורה, והוא עצמו נחשב היום הראשון. במהלך השבעה האבלים - בן או בת הזוג, ההורים, הילדים והאחים - יושבים בבית האבלים, נמנעים ממלאכה ומקבלים מנחמים. בבית נהוג להדליק נר נשמה הדולק לאורך כל ימי השבעה, ומתקיימות בו תפילות במניין כדי שהאבלים יוכלו לומר קדיש. ביום השביעי חל הכלל ״מקצת היום ככולו״: לאחר תפילת שחרית וישיבה קצרה האבלים קמים מהשבעה, ומקובל שהמנחמים אומרים להם את נוסח הקימה המסורתי. המנהגים משתנים בין עדות וקהילות - בפרטי המועדים, ובמיוחד כששבת או חג חלים באמצע השבעה, התייעצו עם רב.

העלייה לקבר בתום השבעה

מיד לאחר הקימה מהשבעה נוהגות משפחות רבות לעלות לקבר. העלייה קצרה: אומרים פרקי תהילים, קדיש כשיש מניין, ותפילת אל מלא רחמים, ונפרדים בהנחת אבן קטנה על הקבר. יש משפחות המוסיפות דברי זיכרון קצרים. מודעת תום השבעה נועדה בדיוק לכך - לאפשר גם למי שלא הספיק לנחם להשתתף בעלייה ולחלוק כבוד אחרון. אם פרטי השבעה עצמה טרם פורסמו, אפשר לכלול אותם באותה מודעה או במודעת האבל המקורית.